לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ר' לבהר-שרון) בעמ"ש 2479-12-11 מיום 9.5.2012, במסגרתה התקבלה, בכפוף להפקדת סכום כספי, בקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (השופט א' שני) בתמ"ש 14614-11-10 מיום 10.10.2011, בו הורה בית המשפט על פירוק השיתוף בדירה בה מתגורר המבקש.
תמצית עובדות המקרה וההליכים הקודמים
1. המבקש הינו בנה של המנוחה ג'ורג'יה יפה מעברי ז"ל (להלן: המנוחה). בשנת 1953 נישאה המנוחה למשיב, ונולדו להם ארבע בנות (להלן: הבנות). בשנת 1955 רכשו המשיב והמנוחה דירה ברמת גן (להלן: הדירה). בצוואתה מיום 10.7.2001 הורישה המנוחה את חלקה בדירה למבקש ולבנות בחלקים שווים ביניהם. הבנות העבירו בהמשך את זכויותיהן לאביהן, הוא המשיב.
2. בשנת 2010 הגיש המשיב תביעה לפירוק שיתוף בדירה. המבקש, המתגורר בדירה ב-33 השנים האחרונות, התנגד לבקשה בטענה כי הוא זכאי נוכח בעיותיו הרפואיות למדור מכוח סעיף 40א לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, וכי ראוי להתחשב בנסיבותיו האישיות המיוחדות של המבקש, אשר היו מושא לתביעה למזונות שהגיש ביום 2.11.2008 כנגד הבנות (אחיותיו למחצה). כמו טען המבקש כי יש לראותו בבחינת דייר מוגן על פי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, התשל"ב-1972.
3. בפסק דינו קיבל בית המשפט לענייני משפחה את בקשת המשיב והורה על פירוק השיתוף בדירה. תחילה ציין בית המשפט כי באת כוח המבקש מסרה כי אין היא עומדת על טענתה בדבר היות המבקש דייר מוגן. בית המשפט הטעים כי טוב שהטענה נזנחה, שהרי על פי הדין, בהיעדר הסכמה מפורשת או משתמעת מצד המשיב או בנותיו, דין הטענה להידחות ממילא. באשר לטענות האחרות קבע בית המשפט כי אלה מתמצות למעשה בשאלת זכאותו למדור - שאלה הנדונה במסגרת תביעתו למזונות. על כן מינה בית המשפט כונס נכסים לשם ביצוע פירוק השיתוף בדירה. בית המשפט הדגיש כי על כונס הנכסים להבטיח כי יינתן למבקש די זמן למצוא לעצמו מדור חלופי, ואף להתייחס לשאלת יכולתו למצוא קורת גג בחלוקת התמורה. בית המשפט אף הוסיף והטעים כי במידת הצורך יגיש כונס הנכסים בקשה למתן הוראות שתאפשר את הקדמת התמורה לה זכאי המבקש גם בטרם תגיע יתרת התמורה לידי המשיב. במקביל הורה בית המשפט לכונס הנכסים להחזיר למבקש מחצית מההוצאות שהוציא לשם החזקתה של הדירה.
4. בקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע פסק דין נדחתה על ידי בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט קבע כי אף שלכאורה סעד של פירוק שיתוף במקרקעין הינו בלתי הפיך לכשיאושר הסכם המכר, בהתחשב בכך שכינוס הנכסים טרם החל, לא הגיע שלב זה. בית המשפט הוסיף כי אין המבקש מצביע על נימוקי הגנה לגופה של ההחלטה על פירוק השיתוף. בית המשפט הוסיף כי הלכה היא שאין מעכבים את פירוק השיתוף עד להכרעה בתביעת מזונות.
5. בצר לו, פנה המבקש בבקשה נוספת לעיכוב ביצוע פסק הדין, לפני בית המשפט המחוזי. בהחלטתו מיום 15.12.2011 עיכב בית המשפט באופן ארעי את פסק הדין, זאת עד למתן החלטה אחרת. בהחלטה קצרה מיום 9.5.2012 קיבל בית המשפט את בקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין. בית המשפט ציין כי אמנם ספק אם יש מקום לעכב את ביצוע פסק הדין נוכח נימוקיו של בית המשפט קמא, אולם במקרה דנא יש הצדקה לעשות זאת בהתחשב בכך שסעד של פירוק שיתוף הינו בלתי הפיך. לצד זאת, התנה בית המשפט את עיכוב הביצוע בהפקדת סך של 10,000 ש"ח בקופת בית המשפט - על חשבון דמי השימוש אשר לא שולמו במשך שנים רבות לבעלי הדירה האחרים - שתבוצע לא יאוחר מיום 10.6.2012.
6. כנגד החלטה זו יוצא המערער במסגרת בקשת רשות הערעור דנא. יצויין כי בקשתו של המבקש להארכת מועד להגשת בקשתו זו התקבלה על ידי בית משפט זה (הרשמת ד' כהן-לקח) ביום 30.7.2012, זאת מן הטעם שהסיבה לעיכוב נבעה מן הצורך להמתין לכתב מינוי מורחב מטעם הלשכה לסיוע משפטי המייצגת את המבקש.
תמצית נימוקי הבקשה
7. במסגרת בקשתו לפני טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי עת בחר לקבל את תגובת המשיב לבקשת עיכוב הביצוע, אשר הוגשה ללא תצהיר. כמו כן נטען כי היה על בית המשפט להורות על העברת תגובת המשיב לשם קבלת תשובה מטעם המבקש. לגופם של דברים טוען המבקש כי שגה בית המשפט כאשר הורה למבקש להפקיד סכום כספי עבור דמי שימוש ראויים מקום בו לא מתנהל הליך לחיוב המבקש בגינם. עוד מוסיף המבקש כי אין ביכולתו הכלכלית להפקיד את הסכום ועל כן משמעות ההחלטה הינה חסימת דרכו לדיון בערעור. המבקש מצביע על כך שהוא הופטר מתשלום אגרה נוכח מצבו הכלכלי הקשה, וכי במצבים אלו כבר נקבע כי הצבת תנאים כספיים חוסמת למעשה את זכות הגישה לבית המשפט. לבסוף מציין המערער כי בניגוד לקביעתו של בית המשפט, עומדת לו הגנה בהתייחס לבקשה לפירוק שיתוף, כפי שפורט בהודעת הערעור מטעמו.
דיון והכרעה
8. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות, זאת אף בלא צורך לקבל את תגובת המשיב. ככלל, בית המשפט שלערעור אינו נוהג להתערב בהחלטות בדבר מתן סעדים זמניים, אלא במקרים חריגים [ראו, למשל: רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ (טרם פורסם, 15.11.1998); בע"מ 7678/06 פלונית נ' פלוני (טרם פורסם, 10.1.2007)]. לא שוכנעתי כי מקרה זה נופל בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה.
9. ער אני לרגישות השיפוטית המתחייבת בעת עיון בבקשות לעיכוב ביצוען של החלטות המורות לפנות אנשים מבתיהם [ראו, למשל: רע"א 7682/05 לוי נ' מנהל מקרקעי ישראל (טרם פורסם, 2.11.2006)], זאת בפרט נוכח נסיבותיו האישיות של המבקש דנא, שהינו דל אמצעים ואיננו בקו הבריאות. אולם, במקרה דנן, נוכח אותן נסיבות בדיוק, הלך בית המשפט המחוזי כברת דרך לטובתו של המבקש וקבע כי פסק הדין יעוכב עד להכרעה בערעור. זאת קבע בית המשפט חרף קבלתו העקרונית את עמדת בית המשפט לענייני משפחה, שקבע, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי סיכויי ערעורו של המבקש אינם גבוהים כלל ועיקר, בשים לב לכך שהמבקש אינו מצביע על כל טענה מהותית כנגד פירוק השיתוף. אציין כי אף במסגרת הבקשה שלפני לא פורטו טענות ביחס לפירוק השיתוף גופו, זאת למעט הפניה כללית לסעיף 35 להודעת הערעור מטעם המבקש. בסעיף זה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא הורה על ניהול הליך הוכחות לשם בדיקת טענת המערער בדבר היותו דייר מוגן בדירה. לא זו בלבד שמדובר, שוב, בטענה פרוצדוראלית באופייה, אלא שבמסגרת פסק דינו ציין בית המשפט לענייני משפחה במפורש כי המבקש החליט לוותר על טענתו זו, ואף הוסיף כי טוב שעשה כן בהתחשב בדין הברור בעניין זה. אשר על כן, ומבלי לקבוע מסמרות כמובן, אף לדידי סיכויי הצלחת הערעור הינם נמוכים ביותר.
10. לצד זאת, ראה בית המשפט המחוזי לנכון להתנות את עיכוב הביצוע בהפקדת סכום כספי בגובה 10,000 ש"ח. בכך ביקש בית המשפט לאזן בין האינטרסים הלגיטימיים של שני הצדדים להליך. כלל הוא כי בית משפט זה אינו נוהג להתערב בהחלטות כגון דא [ראו, למשל: ע"א 346/98 כור מתכת בע"מ נ' חב' א.ולד מסחר והשקעות בע"מ (טרם פורסם, 26.3.1998); רע"א 27/07 סימון נ' מוזס (טרם פורסם, 24.1.2007)]. איני סבור כי המקרה הנוכחי מחייב חריגה מכלל זה.
יחד עם זאת, נוכח נסיבותיו האישיות של המבקש ולפנים משורת הדין, מצאתי לנכון להתיר למבקש להפקיד את הסכום עליו הורה בית המשפט המחוזי כתנאי לעיכוב ביצוע פסק הדין מושא הערעור, זאת עד ליום 8.10.2012. למען הסר ספק: עד לתאריך זה יעוכב פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתמ"ש 14614-11-10 מיום 10.10.2011. אי הפקדת הסכום עד לתאריך הנקוב תביא לבטלות עיכוב הביצוע.
11. סיכומו של דבר: הבקשה נדחית (בכפוף לאמור בפסקה 10 לעיל). בנסיבות העניין ומשלא נתבקשה תגובת המשיב, איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, כ' באב התשע"ב (8.8.2012).